ד"ר דוד צדוק

קרטוקונוס הינה הפרעה בעין האנושית הגורמת לעתים נדירות לעיוורון אך עלולה לפגום משמעותית בראייה.

אם הנכם סובלים מקרטקונוס, או הנכם קרובי משפחה או ידידים של חולה בקרטוקונוס, מידע זה מיועד לכם. המידע יעזור לחולה בקרטוקונוס להבין טוב יותר את ההפרעה שלו ותסייע למי שבאים במגע יומיומי עם חולי קרטוקונוס להעריך נכונה את מהות הבעיה והשפעתה על חיי המטופל.

השתדלתי למעט ככל האפשר בלשון טכנית ולתאר את העין האנושית ואת הקרטוקונוס במונחים קלים להבנה.

מהו קרטוקונוס ? קרא את ההמשך »

קיימים מספר סוגים של עדשות תוך –עיניות המושתלות בניתוח קטרקט: עדשות עם מרחק מוקד אחד, עדשות מולטיפוקליות, עדשות אספריות, עדשות לתיקון צילינדר (אסטיגמטיזם), עדשות צהובות, עדשות אקומודטיביות.

עדשה עם מרחק מוקד אחד – זו העדשה הנפוצה ביותר. עדשה זו נועדה לתקן קוצר ראייה או רוחק ראיה. רופאים רבים ממליצים למנותחים לכוון לקוצר ראייה קל אחרי הניתוח, כך שעצמים בטווח בינוני יהיו ממוקדים היטב. לפיכך, לראייה חדה מרחוק או מקרוב יש צורך בתיקון על ידי משקפיים. אם אדם מעדיף כי העין תמקד היטב למרחק או לראייה מקרוב, יש להודיע זאת לרופא העיניים המנתח.

עדשה מולטיפוקלית – למרות שם העדשה זו לא עדשה מולטיפוקלית אמיתית כמו עדשות המשקפיים המאפשרות לראות היטב לכל מרחק אלא זו עדשה בי-פוקלית המאפשרת לראות דיי טוב לרחוק וקרוב ללא מרחקי הביניים. בעדשות אלה יש ויתור מסוים על איכות הראיה בתמורה לירידה בצורך להרכיב משקפיים. למעשה המוח מקבל 2 תמונות בו בעת (קרוב ורחוק) ועל המנותח ללמוד להשתמש בתמונה הרצויה לו. עדשות אלה דורשות הסתגלות ואינן מתאימות לאנשים הדורשים תוצאה מושלמת.

עדשות אספריות – עדשות המתקנות עיוותים בשבירת האור העובר דרך הקרנית. קיימים מספר סוגים של עדשה כזו המיוצרים ע"י יצרנים שונים כאשר כל יצרן טוען לעליונות טכנולוגית. בשלב זה אין הוכחה ברורה ליעילותן.

עדשות לתיקון צילינדר (אסטיגמטיזם) – עדשות אלה מפחיתות את הצילינדר אך קשה לבטל אותו כליל.

עדשות צהובות – עדשות המסננות אור כחול אשר תיאורטית עלול לפגוע ברשתית. אין הוכחה ברורה ליעילות עדשה זו במניעת נזק לרשתית.

עדשות אקומודטיביות – עדשה עם כוח אופטי משתנה המאפשרת לקבל תמונה חדה לכל מרחק. עדשות אלה עדיין בחיתוליהן ואינן מספקות את אשר היצרנים מבטיחים.

השתלת קרנית הוא ניתוח ההשתלה הראשון שבוצע בעולם כבר ב 1905. מאז ועד לשנים האחרונות הניתוח לא השתנה במהותו, החלפת הקרנית לכל עובייה בכל מקרה של אובדן ראייה הנובע מעכירויות או עיוותים בקרנית, ובבצקת קרנית הנובעת מאי ספיקה אנדותליאלית (שכבת התאים הפנימית בקרנית).

עם השיפורים הטכנולוגים הגענו בשיטה זו לתוצאות מצוינות מבחינת חדות ראיה. השינויים העיקריים במשך עשרות השנים האחרונות בעיקר בסוגי החוטים, טכניקת תפירה והסכינים לחיתוך הקרניות. הבעיה העיקרית בטכניקות הקיימות להשתלת קרנית נובעות בעיקר מהרעיון בו למעשה לכל מגוון מחלות הקרנית הדורשות השתלת קרנית אנו מציעים רק גישה אחת של החלפת כל עובי הקרנית ללא קשר למיקום הנזק בקרנית. כך, בחולים עם קרטוקונוס להם אנדותל בריא משתילים גם אנדותל ובכך חושפים את המושתל לסיכון גבוה יותר של דחיית שתל ולעומת זאת בחולה עם פגיעה באנדותל הקרנית המהווה רק חלק מזערי מעובי הקרנית משתילים קרנית בעובי מלא ובכך גורמים לשיקום ראייתי ממושך ומוגבל בעיקר בחולים זקנים עם קושי בהרכבת עדשות מגע. חסרונות נוספים לשיטה זו: עיוות בפני שטח השתל, סיבוכים תוך-ניתוחיים, והחלשה מכנית של הקרנית בשל חיתוך כל השכבות ,שהוא גורם סיכון למשך כל החיים לפתיחת הפצע הניתוחי בעקבות חבלה.

בשל מגבלות אלו ועל מנת להימנע מהן, פותחו בשנים אחרונות שיטות חדשות להשתלת קרנית באמצעותן ניתן להשתיל רק את שכבות הקרנית הרצויות. בחולי קרטוקונוס משתית הקרנית מעוותת אך שכבת תאי האנדותל תקינה לכן החלפת המשתית בלי להחליף את שכבת תאי האנדותל תפחית במידה משמעותית את סכנת הדחייה החיסונית וכישלון השתל. בחולה עם בצקת בקרנית עקב פגיעה בשכבת האנדותל תוחלף רק שכבת האנדותל מתורם בריא והמשתית תישאר במקומה, וכך נמנע החלשה מכאנית של הקרנית ועיוות פני הקרנית.

השתלת קרנית בעובי מלא

Penetrating Keratoplasty (PKP)

בשיטה זו מסירים כפתור קרנית בעובי מלא, כלומר כל שכבות הקרנית, מעין החולה ותופרים במקומה כפתור קרנית בגודל המתאים מתורם. משתמשים בטכניקה זו כאשר כל שכבות קרנית החולה פגועות או כאשר מסיבה כלשהי לא ניתן לבצע השתלה למלרית. בשיטה זו משיגים תוצאות מצוינות מבחינת חדות ראיה אך חסרונותיה רבים ומוזכרים למעלה.

השתלת קרנית שכבתית אחורית

Descemet's stripping automated endothelial keratoplasty (DSAEK)

ב-DSAEKE יוצרים פתח קטן בדופן עין החולה דרכה מכניסים כפתור קרנית מתורם בעובי של כעשירית המילימטר. סוגרים את הפתח שיצרנו ב 2-3 תפרים ואת שתל הקרנית מצמידים לקרנית החולה ע"י בועת אוויר. בשיטה זו ההחלמה מהירה עם שינוי תשבורת של בערך +1.0 דיופטר עקב תוספת העובי והחשוב מכל אין צורך להוציא תפרים או בעדשות מגע. הסיבוך השכיח ביותר הוא אי היצמדות של השתל למקומו מיד לאחר הניתוח. סיבוך זה מופיע בעד 30% מהניתוחים. הטיפול בסיבוך זה הוא ע"י הזרקת בועת אוויר חוזרת להצמדת השתל. סיבוכים נוספים, שכיחים פחות, הם: עכירות באזור המגע בין הקרניות, הפרדות מאוחרת של השתל ודחיית אנדותל.

השתלת קרנית שכבתית קדמית

(Deep Anterior Lamellar Keratoplasty (DALK

ה- Big Bubble שייך לקבוצת השתלות הלמלריות הקדמיות. שיטות אלה נועדו לשמר את תאי האנדותל הבריאים ולהחליף את שכבות הקרנית הקדמיות הבעייתיות לדוגמא בקרטוקונוס, עכירויות וצלקות בקרנית.

ב- Big Bubble מבצעים חתך ברב עובי הקרנית החולה ואז בעזרת מזרק עם מחט דקה בקצהו מזריקים אוויר לעומק הקרנית. האוויר המחפש דרך להתפשט בקלות יפריד את אזור המגע החלש ביותר בין שכבות הקרנית והוא בין הסטרומה לקרום הדצמט . כך נקבל בועת אוויר החוצצת בין הסטרומה מקדימה לבין הדצמט והאנדותל מאחור. משלימים את חיתוך עיגול הסטרומה ונקבל בקרנית המארחת דצמט חשוף. משתל קרנית התורם נקלף את האנדותל עם הדצמט ונניח על שארית קרנית המארח. כך נקבל אנדותל ודצמט של המארח ומעליהם יתפרו הסטרומה ואפיתל התורם. בטכניקה זו משמרים את אנדותל החולה וכך הסיכוי לדחייה או לכישלון השתל פוחת וכן הניתוח מתבצע ללא כניסה לתוך העין. יש מעט פירסומים בספרות המבוקרת לגבי תוצאות וסיבוכים. מפרסומים אלה עולה שאין הבדל משמעותי בחדות הראיה המיטבית בהשוואה בין שיטה זו לבין השיטה של השתלת קרנית מלאה. הסיבוך השכיח ביותר הוא קרע של הדצמט הגורם למעבר להשתלת קרנית בעובי מלא. סיבוכים אחרים שכיחים פחות הם עכירות באזור המגע בין הקרניות, והיווצרות מרווח בין דצמט המארח לבין סטרומת התורם. לא קיים מיידע מבוסס לגבי שעור דחיות שתל וספירת תאי אנדותל.

הקדמה

ירוד (קטרקט) הוא עכירות של העדשה הנמצאת בתוך העין. באופן רגיל העדשה היא שקופה. היא ממקדת את קרני האור על הרשתית, המהווה אותו חלק של העין המאפשר לנו ראייה של צורות, צבעים ואור. עם הזמן הירוד גורם לטשטוש או החלשת הראייה. עינייך עלולות להפוך רגישות לאור או לסינוור. תיתכן ירידה באבחנת צבעים.

• בעולם המערבי ירוד הוא הגורם העיקרי לבעיות ראייה הניתנות לטיפול.
• אצל שישה מתוך עשרה אנשים מעל גיל 60 קיים ירוד בדרגה מסוימת או מסוג כלשהו. בגיל 80 היחס הזה הוא שמונה מתוך עשרה אנשים.
• ביותר מ- 95% מהמקרים הניתוח עובר בהצלחה.
• במקרים מסוימים הירוד אינו גורם בעיות ראייה.
• ברוב המקרים אין צורך בהרחקה ניתוחית של הירוד.

קרא את ההמשך »

על פי תוצאות מחקרים שונים מניחים שיותר מארבעה מליון אנשים בארה"ב סובלים מיובש בעיניים. חקר סינדרום העין היבש (keratoconjunctivitis sicca) התקדם מאוד בשנים האחרונות ומאפשר הבנה טובה יותר של הפתופיזיולוגיה, המנגנון והתקדמות המחלה. התקדמות זו בידע לוותה בטיפול ממוקד יותר, וטיפולים חדשים המכוונים לפתופיזיולגיה שבבסיס המחלה. בעוד שבעבר הטיפולים בעין יבשה נועדו להחליף את הנוזלים שאבדו בדמעות , הרי כיום יש טיפול המכוון לתהליך הדלקתי שזוהה כחלק מתסמונת העין היבשה.

באופן מסורתי הטיפול בעין יבשה הינו טיפול להקלה והרגעה ומתבסס בעיקרו על תחליפי דמעות ללא טיפול בגורמי המחלה. במשך השנים שופר הרכב תחליפי הדמעות עם שיפור הצמיגות וחומר הסיכה, ופיתוח תמיסות ללא חומר משמר על מנת למנוע פגיעה בקרנית. עם זאת, למרות השימוש הנפוץ בהם והשיפור בתחושת היובש וחדות הראיה חומרים אלה לא מייצרים דמעות טבעיות, לא מהווים תחליף לזרימה קבועה של דמעות ,לא מטפלים בבעיה הבסיסית ולא מטפלים בנזק שעלול להיגרם לאורך זמן מהיובש. כיום ידוע שתסמונת העין היבשה מקורה מציטוקינים ורצפטורים המשתתפים בתהליכם דלקתיים ומשפיעים על בלוטת הדמעות. התהליך הדלקתי עלול להפחית את יצור הדמעות או להשפיע על תכולת הדמעות ובכך לפגוע בשיווי המשקל של פני העין ובכך לגרום ליובש. הידע הזה הוביל לטיפולים המכוונים לדיכוי התהליכים הדלקתיים האלה.

קרא את ההמשך »

העין מתפקדת בדומה למצלמה. הקרנית (השכבה הקדמית השקופה של העין) דומה לעדשה של מצלמה. מאחוריה נמצאת הקשתית (החלק הצבעוני של העין). האישון (הפתח שבמרכז הקשתית) משתנה בגודלו וקובע בכך את כמות האור הנכנסת.

מאחורי האישון נמצאת העדשה הגבישית. באופן נורמאלי העדשה שקופה. העדשה נתונה בתוך קרום הנקרא קופסית העדשה או כיס העדשה. העדשה והקרנית ממקדות יחד את אלומת האור (כמו עדשת המצלמה) על הרשתית.

הנוזל הזגוגיתי הוא חומר דמוי ג'ל שקוף הממלא את החלל שבין העדשה לרשתית. הרשתית המכסה את המשטח האחורי של העין היא מעין סרט במצלמה. חלק מסוים ברשתית קרוי מקולה. חלק זה מכיל תאים מיוחדים המאפשרים חדות ראייה טובה. העין כולה עטופה בטרשית (או לובן העין) הקרויה כך משום קשיותה וצבעה הלבן. שכבה זו מגנה על העין מסביב.

תמונות ראייה נוצרות כאשר קרני האור נכנסות מבעד לקרנית, עוברות את האישון וממוקדות על הרשתית. כאשר האור מגיע לרשתית, הוא יוצר גירויים חשמליים המועברים בעצב הראייה אל אזורים במוח. המוח הופך זרמים חשמליים אלה לתמונות.